ערב טוב ושבוע טוב

אני בת 28 נשואה מזה שלוש שנים פלוס שני ילדים קטנים (שנתיים, ושלושה חודשים) יש לי בעל מקסים שאוהב אותי מאוד, מכבד אותי, תמיד שם אותי לפני כולם, עובד מאוד קשה בשביל לרצות אותי ולא להחסיר ממני שום דבר חומרי. אני לא עובדת תקופה ומעולם לא אמר לי לא לקנות/ לעשות משהו שאני רוצה. מההריון הראשון לא נתן לי לנקות את הבית אף פעם, חוזר מהעבודה למרות שהייתי כל היום בבית ומיד מתחיל את העבודה השניה ועושה כלים כביסות ואת כל מטלות הבית. הוא אבא נדיר, עושה הכל עם הילדים, סבלני בטירוף. בקיצור כמו שנשמע- הגבר המושלם. וכך גם חשבתי שהתחתנתי איתו.
אבל.. יש לנו סקס לדעתי גרוע, לא נהנית מהסקס איתו בכלל. קצר בטירוף. אנחנו לא מתחילים וזה מסתיים. אין מצב להמשיך למספר שני. הוא מבחינתו אין לו בעיה לא לשכב איתי שנים. כשהיינו בשיא האהבה שלנו שכבנו פעם בחודש בערך. ואני בחורה מאוד מינית וסקס מאוד חסר לי, מה גם שאנחנו שוכבים אני לא מרגישה ששכבנו בכלל. אני לא מספיקה להנות מכלום. אף פעם לא היה לנו סקס טוב. בנוסף, אני בחורה מאוד חברותית, אוהבת להכיר אנשים חדשים, לצאת לטיולים עם זוגות וללכת לבתי קפה הופעות, ספא וכדומה. בעלי לא אוהב לעשות כלום. במשך השנים שאנחנו ביחד התרגלתי לעשות הכל לבד. כל הנאה שהיא חוץ מטיולים בחו"ל שאת זה שנינו אוהבים והולכים ביחד, אבל תוך יום הוא כבר אומר שמת לחזור הביתה. שאין כמו בבית. שלא נדבר על אפשרות ללכת לחברות שלי כי לא מוכן להכיר את הבעלים שלהן, כשהגיע הילד הראשון הכל היה יחסית בסדר, עשיתי פחות דברים אבל עדיין לא הרגשתי חנוקה, כנולדה הילדה השניה כבר הכל נהיה קשה יותר, הייתי אחרי הריון מאוד קשה, בשמירה, לא אהבתי את עצמי בכלל, והוא טען שלא שוכב איתי כי אני לא אוהבת איך שאני נראית היום, במקום שיתן לי להרגיש שאני נראית הכי טוב שיש ושהוא אוהב אותי בכל מקרה, גם ככה. אני לא יכולה לצאת מוקדם אם אני יוצאת עם חברות למסעדה כי צריכה שלפחות אחד מהם ישן. התחלתי לנגן שאני חנוקה, שאין לנו יחסים וזוגיות והוא לא התייחס יותר מדי, שאני רוצה אחת לשבועיים לעשות משהו משותף, והוא לא היה בעניין. כשאמרתי שכבר נמאס לי מהחיים האלה ושאני לא מרגישה אוהבת ונאהבת, לא נשית וסקסית, ושנמאס לי להיות כל היום בבית ושאני רוצה להתגרש. הוא התעורר ואמר שמוכן לעשות הכל בשביל המשפחה שלנו, רק שאני אמרתי את זה ביום שלא הייתה לי משיכה אליו יותר, שהתחלתי לאהוב שמתחילים איתי ושאפילו שמתי עין על מישהו אחר. מאז.. הוא עדיין לא ניסה לגעת בי, טוען שאני לא משדרת שאני רוצה.
כרגע אני לא מצליחה להחליט האם לפרק את הנישואים לגדל את ילדיי לבד, ושיהיה סיכוי שיום אחד כן אזכה להכיר בחור שיתאים לי, שיאהב לשכב איתי, שיספק אותי, שיהיו לנו תחביבים משותפים, כי לבעלי ולי אין כלום במשותף מלבד הילדים.

או לוותר על עצמי בגילי ולחיות בלי אהבה ובלי הנאות, בלי להרגיש אישה בבית, אלא רק אמא ולהישאר בשביל הילדים שלי.

יש לציין שאני לא סובלת ליידו, פשוט מרגישה ריקה. ולו אין אפשרות לתת לי להרגיש אחרת, אני כבר לא מרגישה אליו טיפה של רגש ולא נמשכת אליו לרגע, אפילו נגעלת.

אני אשמח לשמוע דעה של אחד מעורכי הדין שלכם על הסיטואציה שאני חיה בה.